חוק חופשה שנתית

חופשה שנתית הינה אחת מהזכויות, המוקנות לעובד במסגרת חקיקת המגן. הזכות לחופשה הינה זכות בסיסית, הניתנת לכלל העובדים במשק, כחלק מהחובה, שחלה על המעביד, להעניק לעובדיו תנאי עבודה מינימליים.חוק חופשה שנתית הינו חוק קוגנטי, קרי, לא ניתן להתנות עליו.

החוק קובע את מכסת ימי החופשה המינימלית לה זכאי העובד, אך בהסכמת העובד ניתן לקבוע מכסת ימי חופשה גבוהים יותר מהקבוע בחוק. ברוח זו, הסכם, הגורע ממכסת ימי החופשה המצויינת בחוק, אינו בעל תוקף.
קביעת מכסת ימי החופשה השנתית לעובד הינה בהתאם לוותקו שצבר העובד במקום העבודה באופן הבא:

  עבור כל אחת מארבע שנות העבודה הראשונות יהיה זכאי העובד ל 14 ימי חופשה שנתית;

  עבור השנה החמישית - הזכאות עולה ל 16 ימים; 

  בעד השנה השישית - זכאות של 18 ימים;

  בעד השנה השביעית - זכאות של 21 ימי חופשה שנתית;

  מהשנה השמינית ואילך זכאי העובד ליום נוסף עבור כל שנת עבודה, עד לתקרה של 28 ימי חופשה שנתית סך הכל;במסגרת מכסת ימי חופשה אלה, הניתנים לעובדים, נכלל גם יום מנוחה שבועית אחת לכל שבוע עבודה, בהתאם לדתו של העובד ולאורכו של שבוע העבודה.
סעיף 5(א) לחוק קובע כי ימים מסויימים לא יבואו במניין ימי החופשה:

  ימי חג שאין עובדים בהם למעט ימי מנוחה שבעוית;

  ימי מילואים;

  חופשת לידה;

  חופשת מחלה ותאונה;

  ימי שביתה והשבתה;

  ימי אבל;

  ימי הודעה מוקדמת לפיטורים;

בהמשך נקבע כי במידה והימים האמורים חלים במהלך החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר באותה שנת עבודה.

המעביד הוא הנותן והקובע את החופשה ומועדיה.

החוק קובע הגבלות על צבירת ימי חופשה, אך קיימת אפשרות לצבירה מוגבלת של ימי החופשה ולזמן קצוב. יחד עם זאת, הכלל הוא כי על החופשה להיות רצופה, אך קיים חריג לפיו בהסכמת העובד והמעביד ניתן לחלק את החופשה, ובלבד שפרק אחד ממנה יהיה לפחות 7 ימים.

המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד.

 

הסתדרות האקדמאים במח"ר

 | ארלוזורוב 93 תל אביב 6209801 

עיצוב ופיתוח: אמן מחשבים